עולם אחר. זה מה שמרגישים פה אחרי שלושה ימים. טוקיו עיר אדירה, מטורפת ומעניינת שיש בה את הדברים הכי חדשים בעולם ליד מערכת שלמה של חוקים נוקשים ומסורות ישנות שעובדים ופועלים לפיהם. אתה מוצא את עצמך חושב כל הזמן אם מה שעשית בסדר או לא, מקובל או פוגע. בשום רגע לא משעמם פה. כל ביקור באתר, חנות או מסעדה מלא הפתעות כי אתה לא באמת יודע מה תקבל ומה תראה. הם שונים פשוט בכל דבר אפשרי. בחלק מהפעמים אתה חושב שהם גאונים ואיך במערב עוד לא חשבו על זה ובחלק מהמקרים אתה חושב שהם פשוט פסיכיים. יש להם חנות לכל נושא בעולם. ותמיד זה יהיה מלווה בקיטש ובפסיכוזה כלשהיא. האמת שבאמת כמה שנכתוב ונתאר לא יעזור. חייבים לראות את זה כדי להאמין. בטוקיו רמת האנגלית של האנשים עוד סבירה והשלטים גם באנגלית אבל אני מניח שמחוץ לעיר זה כבר לא יהיה אותו דבר.
התחלנו את הבוקר בכניסה לחנות takashiyama..תשאלו למה? כי כל יום יש טקס פתיחת החנות וכל העובדים מכבדים את הלקוחות שנכנסים ועוברים במעברים בקידה וברכה. סיון יצאה עם חיוך גדול משם וזה שווה הכל.
משם יצאנו לבניין ממשלתי בשינג'וקו שיש ממנו תצפית מקומה 45 על חלק גדול מהעיר . שינג'וקו הוא הרובע בו אנו ישנים והוא משלב בו הרבה בנייני ממשל, עסקים עם סצנת מסעדות ובילויים אדירה בערבים יחד עם תחנת הרכבת העמוסה בעולם.
לאחר מכן המשכנו לרובע harajuku בו נמצא המקדש הגדול ביותר בטוקיו ( עדיין קטן על אלו שבקיוטו) Meiji-jingu. צפויים לנו עוד הרבה מקדשים לפנינו ולכן בטוקיו המעטנו בכך אבל הוא באמת מרשים, שווה ביקור ונגיש מאוד ממש צמוד לתחנת הרכבת.
המקדש עצמו יפה ומרשים אבל מי שגנבו את ההצגה הם ארבעה זוגות שהתחתנו וערכו צילומים בתחומיו וגררו אחריהם המוני תיירים עם מצלמות שלופות. בכלל ביפן אתה זה שהופך ליפני הממוצע שמצלם כל דבר לפעמים גם דברים מאוד טיפשיים כי פשוט הכל שונה. אז נחזור לחתונות : הכלות לא נראו שמחות מידי. יכול להיות שזה הלחץ מהאירוע ויכול להיות שזה סתם האיפוק היפני.
בכניסה עוברים בין טורי ענק בגובה 12 מטר שעשוי מעץ בן 1500 שנה..לא פשוט לתפוס אותו בלי מישהו מצטלם מתחתיו אז תעריכו את ההישג! טורי הוא בעצם שער כניסה למקום קדוש ועד כמה שאני מבין אמור להיות לפני כניסה לכל מקדש .
כמעט שלושה ימים ביפן וסיון עדיין לא אכלה סושי. סוג של מחדל. אז הלכנו למצוא אחד כזה ומצאנו. מקום מקומי של סושי רץ על מסוע על צלחות קטנות ואתה פשוט לוקח כל צלחת שאתה רוצה ומשלם אחרי זה בהתאם לכמות ולצבע של הצלחות.
זו בעצם היתה ארוחת הסושי הראשונה שלי! יצא לטעום בעבר פה ושם אבל לא יותר מזה. היה דיי טעים ואני אוכל שוב למרות שעדיין האוכל המועדף עליי עד עכשיו ביפן הוא מרק אודון.
חמש בבוקר עכשיו. אנחנו יושבים כבר שעה וחצי בחדר עם עוד בערך מאה איש ומחכים לראות את הטונה הכי טריה בעיר נבדקת ונמכרת. בכל יום כמעט המכירה הזו מתבצעת ו120 מבקרים יכולים לצפות בזה. לכן מגיעים מוקדם מוקדם ומוותרים על שינת הלילה המתוקה.
וארוחת הבוקר אחרי השוק?
סושי על הבוקר? כבוד
ReplyDelete